אוכל מעובד - פיצה, קוקה קולה ועוד

למה אנחנו אוכלים כל כך הרבה מזון מעובד?

מדהים כמה המטבח שלנו השתנה בחמישים השנים האחרונות. אם תפתחו את ארונות המטבח והמקררים של רוב הבתים בישראל, תראו הרבה קופסאות, שקיות ופחיות שימורים. המקפיא אצל רובנו מלא באוכל קנוי מוכן מראש; מזון מעובד כמו שניצל, מאפים ועוד.

עד לפני שני דורות, כולם היו מכינים בבית את הרוטב, הירקות הכבושים, היוגורט ואת המנות הבשריות.

מה השתנה? מדוע הבית שלנו מלא באוכל שמפעל הכין בשבילנו? מה המחיר הבריאותי של השינוי הזה? והכי חשוב, האם ניתן להפחית את הצריכה של המזון המעובד מבלי לבלות כל היום במטבח?

עוד מילה לפני שנתחיל. אני יודע שרבים ממי שקורא את המאמרים שלי הם אלו שדווקא הבריאות חשובה להם, והם משתדלים להקפיד כמה שניתן על איכות המזון. גם אליכם המאמר הזה מיועד.

אם אתם באמת רוצים לשפר את איכות החיים שלכם, עשו לעצמכם טובה והביטו במזווה ובמקרר שלכם: כמה מזון קנוי מוכן מראש יש לכם? והאם אתם אוכלים בעיקר מזון שבישלתם או הכנתם בעצמכם?

יאללה, נתחיל.

(המאמר כתוב למשפחה של גבר, אישה וילדים אך הוא פונה לכל האוכלוסייה).

האישה העובדת

במשך חמישים השנה האחרונות, העיסוק המרכזי של רוב הנשים לאורך התרבות האנושית החל להשתנות. נשים רבות החלו לצאת לעבודה מחוץ לבית, להרוויח כסף ולהתפתח מבחינה אישית ומקצועית. השינוי גרם לרעידת אדמה מבחינה חברתית, פוליטית וכלכלית, והשפיע באופן ישיר על התא המשפחתי.

עד אז האישה הייתה אחראית באופן מסורתי על הבריאות הפיזית והנפשית של הילדים, על הסדר והניקיון של הבית ועל אחזקת המטבח והזנת באי הבית. כאשר הנשים יצאו לעבודה, התפקיד נעלם.

כלומר לא באמת נעלם, כי הרי עדיין צריך לדאוג לילדים, לבית ולמטבח (ולבן הזוג). אבל מעכשיו כל העבודות הללו נעשות "על הדרך" בנוסף לעבודה. הנשים מהמעמד הסוציואקונומי הנמוך "נתקעו" עם העבודה בחוץ ובבית, ואילו משפחות מבוססות יותר החלו להעסיק עוזרת בית; אך לרוב מלאכת קניית המזון, הבישול, ההגשה והניקיון נותרה בידי האישה. רק משפחות בעלות אמצעים יכלו לממן מבשל/ת או לקנות את מרבית הארוחות שלהם במסעדות.

ומה עם הגברים?

ברור שיש כיום גברים רבים (רובם מתחת לגיל 50) המשתתפים בתהליך ההזנה של הבית, בין אם זה בקניות, בהכנה והגשת האוכל או בניקיון המטבח. יחד עם זאת "האחריות" הכוללת על ההזנה מוטלת ברוב המקרים על האישה, והגבר מתפקד בתור "עוזר". באופן כללי – ככל שהחברה יותר מסורתית, כך האישה אחראית יותר על תפקיד זה.

למרות מה שכתבתי, על השולחן של רוב המשפחות בישראל אפשר למצוא במשך רוב השבוע גם מזון ביתי ומזין כמו מרק, תבשיל, חלבון מהחי או מהצומח וכן ירקות טריים.

מה שהשתנה הוא שלצד המזון הביתי, משתרבבים גם מזונות תעשייתיים רבים כמו רטבים, מאפים, צ'יפס בשקית, שניצלים, נקניקיות, סלטי כרוב וחומוס מהמכולת ועוד.

אוכל מוכן מראש

האוכל המוכן מראש התפתח רבות בשנים האחרונות, בעיקר בגלל חוסר הזמן, הכוח והרצון לבלות הרבה זמן במטבח. השיקולים החשובים בקניית מזון בסופרמרקט הפכו להיות מהירות הכנה, עלות ורק לבסוף ערך תזונתי. בואו נראה:

מהירות הכנה

תעשיית המזון התאימה את עצמה לחוסר הזמן של הקהל, והחלה לשווק מזון מהיר: החל מהחסה השטופה והחתוכה, ועד לארוחות מוכנות שרק צריך לחמם במיקרוגל. אני זוכר בתור ילד את הפרסומות בטלוויזיה ואת האריזות המפתות של המוצרים התעשייתיים הללו, ואיך שתמיד היה הבדל גדול בין הציפייה שלי "לאוכל כמו בטלוויזיה", לבין הטעם וההרגשה בבטן לאחר האוכל. מזונות אלו כוללים "פיצה מקפיצה", נקניקיות, פסטה ועוד.

עלות המזון המוכן

אחת הארוחות המשביעות, הנפוצות והזולות ביותר כיום היא פסטה. עם חבילה אחת שעולה פחות מ-10 שקלים ורוטב שמכינים במהירות (או קונים מוכן), אפשר להפיק מיידית ארוחה לכל המשפחה.

ועכשיו למנה המועדפת על רוב ילדי ישראל – שניצל עוף. תמיד יותר זול לקנות שניצל מוכן מראש. למה? כי חוסכים את הזמן לחכות בתור אצל הקצב, את קניית פירורי הלחם, הביצה והשמן, את זמן ההכנה של השניצל, את הטיגון יחד עם הריח והשמן שעף לכל מקום במטבח… וכמובן את הניקיון של הכל.

על פניו זה חיסכון רציני, אבל אנו משלמים על המחיר הנמוך בבריאות שלנו המתגלם בערך התזונתי.

ערך תזונתי

על רוב הקופסאות שאנו קונים כתוב באותיות ירוקות שהמוצר בריא, עם פחות סוכר או שומן, ושהוא מכיל ויטמינים ומינרלים. חלקכם יודע שהכיתוב בצבע ירוק על אריזת דגני הבוקר המפוצצים בסוכר, כמו "מכיל ברזל וחומצה פולית", הוא בעצם שקר.

זה לא שאין שם בכלל ברזל, אלא שמזון שהמטרה העיקרית שלו היא חיי מדף ארוכים וטעם מתוק ומפתה, לא יעזור לכם להעלות את משק הברזל בגופכם. לדוגמא, אם תרצו לקבל מארוחת הבוקר רבע מתצרוכת הברזל היומית, עליכם לאכול 5 קערות קורנפלקס של אלופים (עם חלב פרה או חלב צמחוני), ולקבל על הדרך גם 2.5 כפיות סוכר, לא כולל הסוכר שבחלב.

אז מה עושים?

אני מבין את הקושי בניהול התפריט של המשפחה במקביל לעבודה, תחזוקת הבית, תחביבים וכו'. אני מבין גם את הבעייתיות של רוב האנשים שלא רוצים לבלות הרבה זמן במטבח.

במאמר הבא נדבר על הנזקים שמזון תעשייתי מביא עמו, כדי לשכנע אתכם סופית שבאמת שווה להשקיע עוד זמן ואנרגיה במטבח.

לאחר מכן נעבור על הפתרונות שאספתי במשך השנים שעוזרים למשפחות לנהל את התפריט, הבישול, ההגשה והתחזוקה של המטבח. נדבר גם על אילו מזונות תעשייתיים הם יחסית "בסדר" לשימוש מדי פעם, ועל אילו אני ממש ממליץ לוותר.

*** סדרת המאמרים הזו נכתבה בהשראת COOKED – סדרה בנטפליקס המבוססת על ספריו של מייקל פולן, עיתונאי\סופר אמריקאי שכתב על תרבות האוכל בארה"ב.  הסידרה מומלצת מאד, כמו גם המון הרצאות שאפשר לשמוע ביוטיוב כאן וכאן

מקור התמונה – mahyar motebassem

אולי יעניין אותך גם…
תגובות בפייסבוק: